11.3 אזורים מפורזים: DMZ
עבור למאמר
4.4 היכן ניתן ללמוד סייבר? סיווג האפשרויות ומוסדות לימוד
בוויכוחים אין סופיים שמתנהלים בקבוצות הסייבר בפייסבוק עם צעירים רבים (חלקם מוכשרים במקצועם, אך לא ב- Cyber Education), מצפים אנשי הקבוצה לתשובה ברורה: קורס קצר? ארוך? לבד? תואר? כל אחד מהצעירים מגן בחירוף נפש על הדרך שבה הוא עצמו למד.
קיימות מספר דרכים לגן עדן, ולכל פרט ביניכם, מתאימה דרך אחרת!
ראשית: מי שמצפה (או שהושלה לחשוב) כי מספיקים לימודים מסודרים בקורס ארוך ועמוק בכתה במכללה – טועה. מול כל שעה בכתה, נדרשת לפחות שעה נוספת בבית.
המסגרת הכיתתית חיונית מאוד ומסייעת מאוד, כמעט לכל סוג של מועמד: מסגרת מחייבת, מחויבות נפשית עקב ההוצאה המשמעותית, סדר מדוקדק, מרצה ואמצעי עזר אין סופיים הצמודים למועמד, ועוד (במכללה שאין את אלו – עדיף לא ללמוד).
נסו להיכנס לנעליו של המעסיק הפוטנציאלי הראשון שלכם. מה הוא היה רוצה? מה הוא יעריך במיוחד? איזה מוסד לימודים הוא יכבד יותר יחסית למועמדים המתחרים שלכם בריאיון קבלה לעבודה? כיצד הוא עתיד להתייחס לכך שלא למדת במוסד מסודר, אלא "לבד בבית"?
"מדע הלימודים" הינו מדע בפני עצמו, עם מדדים ויעדים ברורים. לא "רוכשים" השכלה כפי שרוכשים רכב או טלוויזיה, כי מדובר בהשקעה שחייבת לחזור, ולא בהוצאה על "מוצר צריכה". למדע הלימודים יש פרמטרים רבים, ויש "שנתות" רבות על הסקאלה המתרגמת איכות, מ- 0 ועד 100.
חוסר ההיכרות שלך עם הנושא מוביל ל"פישוט-יתר", לאי הבנת הפרמטרים והשלכותיהם על התוצר המתקבל. רבים מהפרמטרים מהווים "מדע" בפני עצמם, ונלמדים על-בסיס ניסיון, ולעיתים – בניגוד להגיון לכאורה.
עיקרי הפרמטרים (בעלי המשקל הגבוה יותר) במדע הלימודים ותוצריו הנם:
- איכות תוכנית הלימודים – סדר כרונולוגי, רוחב ועומק של כל נושא וזווית הראייה של נושא בתוכנית לימודים נבנים על-בסיס הערכות ההיגיון. ברם, הלוגיקה אינה בהכרח ערובה לתוכנית אולטימטיבית, והניסיון בפועל מלמד על שינויים ותיקונים שיש לבצע על-מנת לשפר את כושר הקליטה של התלמידים. לפיכך, תוכנית "ותיקה" ובעלת ניסיון, היא בעלת סיכוי רב יותר להיות מוצלחת.
- איכות המרצה – מרצה נמדד בשני היבטים: ידע מקצועי וכושר דידקטי. למוסדות יוקרתיים "יכולת משיכה" רבה יותר מטבע הדברים, למרצים בעלי ידע, יכולת הנחלת ידע ובעלי ניסיון תעסוקתי אמיתי. סוגיה נוספת – האם מתוכנן מרצה אחד לכל המסלול? מרצה מומחה לכל חלק או קורס במסלול? קיימים תחומים בהם נדרשים מרצים אחדים – איש בתחומו.
- איכות הגדרת קהל היעד, דרישות הסף וגורמי האחדה – תלמידים לא איכותיים יכשילו כל ניסיון של מרצה להביא את הכיתה לרמת ידע נאותה. גם תלמידים בעלי רמה חריגה כלפי מעלה, יביאו לכשל פדגוגי ולקושי בהעברת תוכנית הלימודים הנאותה. חיוני לוודא הומוגניות, ככל שניתן.
- רמת הספרות – אחד הכשלים הקשים ביותר בענף. קיימות רמות אחדות של ספרות, ולעיתים – רמות אחדות של אותו מוציא לאור. מ"צילומי שקפים" עבור ב"חומרי מדריך עצמאיים" (שיכולים להיות ברמה ירודה או גבוהה), עבור בספרים של ממש, אך במתכונת מוגבלת, וכלה בספרים של ממש המיועדים ללימוד עצמי – ואלו הם האיכותיים והיקרים ביותר. רבים מתוכניות הלימוד מתבססות למרבה הצער על תוכנית מאולתרת, ולפיכך – על חומרי לימוד בהתאם.
- יוקרת המוסד ותדמיתו בענף – שיקול קריטי בשלב שבו הנך מחפש עבודה. האם מדובר במוסד "כללי" או "ייעודי" למקצוע בו הנך מעוניין? האם הנך מחפש "חולצה בסופרמרקט" או רוכש מקצוע?
- יחס תיאוריות מול פרקטיקה – יש לוודא כי הלימודים אינם תיאורטיים אלא מכינים את הסטודנט למטלות התעסוקתיות הנפוצות. היחס וההיקף של שעות פרונטליות מול שעות מעבדתיות עשוי להיות מהותי.
- רמת שיעורי הבית והפרויקטים – למוסדות רבים מאוד אין יכולת אמיתית לאכוף נוכחות ו"שיעורי בית". כפועל יוצא – רמת הלימודים נמוכה בסדרי גודל הניתנים למדידה מדויקת.
- היקף הלימודים – כמות השעות בכיתה, בתוספת כמות השעות המהווה חובה לתרגול ביתי (שיעורי בית). לעיתים משורבבים מונחים מטעים כגון פרויקטים, "תרגול מעשי" ועוד.
- כמות התלמידים – בלימודים המחייבים אינטראקטיביות (לא הרצאה), כמות התלמידים משפיעה על כושרו של המרצה לסייע לתלמיד, לענות על שאלות, לחזור על נושאים לא ברורים וכן הלאה. הכמות הראויה היא מ- 25 עד 28 תלמידים בכיתה.
- רמת תוכנית הלימוד – תוכניות "רחבות" מדי נשמעות אטרקטיביות, אך עלולות ללקות בתופעת "תפסת מרובה לא תפסת" – העדר יכולת להעמיק בחומר במידה הראויה.
- איכות מדדי בחינת ידע, משמעת לימודים וסנקציות פדגוגיות – רמת המבחנים והעבודות הזוכות בבדיקה וציון, ויכולתו של המוסד לאכוף משמעת תפעל לטובתכם: רמת לימודים, משמעת לימודים, וכתוצאה – מקצוענות ושם טוב.
- גמישות המוסד במקרה של כשל בנוכחות או בהבנת החומר – יש לבדוק מה היא מדיניות המוסד במקרה של כשל מסוג כלשהו. האם המוסד מאפשר חזרה על קורס או על מבחן.
- הכנה למבחנים בינלאומיים או הסמכות – במקצועות אחדים רצויה הסמכה נוספת, של יצרן או של גוף בינלאומי מוכר.
"לימודי תעודה" או "לימודים אקדמיים"?
לצערי, אין באוניברסיטאות בישראל לימודי סייבר למקצוע רשמי באסדרת מקצועות הסייבר של מדינת ישראל. למרות האמור, אוניברסיטת בן גוריון מלמדת לתואר שני "הנדסת תכנה במרחב המקוון", תכנית מצוינת!
שאר ההצהרות של אוניברסיטאות לפקולטות שונות "לסייבר" – בלשון המעטה – אינן מדייקות ואינן מובילות למקצוע בסייבר.
חלק מתוכניות הלימודים באקדמיה נועדות לרכישת מקצוע, וחלק אחר – לרכישת קונספט וידע מרחביים, ורכישת מיומנויות לימוד וחקירה מעמיקים.
האקדמיה, שואפת להכשיר אנשי מחקר, ולא למקצועות מסוימים. לכן – אין כיום באקדמיה לימודי פרקטיקה לאחד ממקצועות הסייבר. יוצא מכלל זה, מסלול לתואר שני ב"הגנת המרחב המקוון" באוניברסיטת בן-גוריון, אשר יכול להתאים להתמחות Malware Analyst.
לדאבוני, פרסומים רבים של האקדמיות למיניהן, מצרפות את המילה "סייבר" לשמות התכניות שלהן, כאלמנט קידום מכירות מטעה.
בישראל מתאפשר לרכוש מקצוע בתחום הסייבר במסגרת "לימודי תעודה", המוצעים על-ידי מכללות בפיקוח ממשלתי או שאינן בפיקוח.
לא קיימים כיום לימודים אקדמאיים למקצועות הסייבר. מכללות שאינן בפיקוח – יכנו את שמות הקורסים בשמות בלתי רשמיים, ולא בשם המקצוע. כיצד מוודאים אם מכללה הינה מאושרת מערך הסייבר הלאומי? מבקשים להציג אישור ממשלתי תקף שמונפק על-ידי "האגף להכשרה מקצועית" במשרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים, בשם מערך הסייבר הלאומי.
אז מה? לא צריך תואר? צריך!
בשלב מתקדם בקריירה, יהיה זה תנאי של מחלקת משאבי אנוש, לפני התפקיד הזוהר והנחשק, התפקיד הבא, השלב הבוגר שלך בענף הסייבר. אז מה עושים? לכל מקצוע בענף הסייבר, יש לי המלצה לתואר אקדמי שונה. אבל זה – במאמר נפרד.
"... השכלה לא מקבלים. השכלה משיגים..."
"קורס באינטרנט"
"למידה מרחוק" (e-learning) הוא מונח שמתייחס ללמידה באמצעות האינטרנט, שלא בכתה מסורתית, ללא מפגש פנים אל פנים עם תלמידים ומרצה. קיימות מספר שיטות:
- לימודי Offline (לא מקוון) – לימוד באמצעות זכות גישה לסרטוני הרצאות, ולעיתים גם זכות גישה למעבדות באינטרנט, וזאת – ללא מגבלה לשעה מסוימת, אך עם מגבלת תקופה.
- לימודי Online / Webinar - לימוד באמצעות זכות צפייה במצלמה אל המרצה, אשר משדר "שיעור חי", אל כל מי שרכש זכות זו. דומה מאוד ללימוד בכתה פיזית, לצד יתרונות וחסרונות.
היתרונות של למידה באינטרנט
- זול יותר נומינלית (מחיר הקורס).
- דורש פחות זמן (נסיעות).
- מאפשר למידה בקצב עצמי (לא מלחיץ).
- זה "מודרני" יותר.
בעיקרון – העולם הולך לאינטרנט, אך המח האנושי איטי יותר, ובפועל, ההישגים בלימודי אינטרנט עדיין נתקלים בקשיים.
היתרון של חסכון אך בטל בשישים, אם המחיר הוא חוסר משמעת, חמקנות, חוסר מסגרת.
לימודי אינטרנט מקוונים או אוף ליין, מתאימים כמו כפפה לאחדים מכם, אך לדאבון הלב – למרבית האוכלוסייה עדיין לא.
החיסרונות של למידה באינטרנט
- למידה מקוונת אינה יכולה להציע אינטראקציה אנושית, אשר מהווה גורם ממריץ ומרגיע בה בעת.
- קורס מקוון אינו מציע דיון בכתה, אשר זכור טוב יותר משינון.
- קורס מקוון מוגבל מאוד (ואם בכלל), ביכולתו להציע תרגול ומעבדות. מחיר המעבדות גבוה, והתלמידים מוגבלים מאוד בזמן שהם יכולים לתרגל.
- בלימודים מקוונים נדרשת משמעת עצמית גבוהה וריכוז גבוה, לאין שיעור מלימודים רגילים. לא מספיק להחליט "שהפעם אני אתמיד". נדרש מלכתחילה – אופי חזק והרגל בריא מוכח, דווקא בנושא זה.
- לא נוצרת "קבוצת לימוד עם חבר" המקלה מאוד על הלימודים, מנטלית ומקצועית.
- לימודים מקוונים נחשבים ללימודים שבהם נמדדת כמות ה"בלתי מתמידים" הגדולה ביותר, בהשוואה לסוגי לימוד אחרים. הפסקת לימודים גורמת נזק מנטלי רב, ולעיתים – מרחיקה את התלמיד מהמשך לימודים גם בשיטות אחרות.
- זה נראה רע יותר בטופס קורות החיים, כי המעסיק "חושד", ומעדיף הוכחת לימודים פיזיים.
אילו הלימודים המקוונים היו "מוצלחים" כולם היו לומדים כך.
אינני מאושר מכך, אך זה לא קרה.
בתולדות האנושות נוצרו המצאות מופלאות, שהטבע האנושי "בעט" בהן. זו דוגמה לכך.
ללמוד לבד בבית
בפרק זה – הכוונה של "לימודים בבית" במקום במוסד מסודר. חייב להיות ברור. אין הכוונה בסעיף זה למי שלומד במוסד מסודר, ובו-בזמן לומד במקביל גם בבית.
זה קשה, וזה איטי, והמשמעות של "איטי" היא – זה יקר יותר, כי ההכנסות הגבוהות מתעכבות.
למרבה הצער, גם המעסיקים אינם מתלהבים לקבל עובדים שלא למדו במוסד מסודר. מדוע? הן בגלל חשד באשר לנסיבות שהובילו את התלמיד "לעקוף את דרך המלך", והן בגלל שאינם יכולים להיות "רגועים" מבחינה מקצועית. יתר-על-כן, קיימת בעיה קשה של השקעה נכונה בחומרים: מהו עיקר ומהו טפל, יכולת לאמוד את ההתקדמות העצמית מבחינת עומק ורוחב הנושאים, ועוד מכשלות.
יחד עם זאת, בנסיבות מסוימות – אין ברירה עקב נסיבות שונות:
- חוסר יכולת פיזיולוגית לשבת בכתה
- העדר תקציב והעדר יכולת לקבל הלוואות או מימון
"... הלימודים יקרים? אולי תנסה בוּרוּת?..."
קורס קצר, או תכנית עם מסלול לימודים ארוך
מהו קורס קצר? ההבדל הוא בהיבטים הבאים בעיקר:
- התמהיל של "זמן כיתה" / שידור באינטרנט, לבין זמן בית "לבד".
- כמות חומרי הלימוד קטנה בסדרי גודל בדרך-כלל.
- כמות התמיכה המקצועית האפשרית מבחינה כלכלית בתלמיד – קטנה לאין שיעור.
- כמות התמיכה הרגשית האפשרית מבחינה כלכלית בתלמיד – קטנה לאין שיעור.
- העלות הזולה בסדר גודל מעלותו של קורס "ארוך".
אז מי מתאים לקורס קצר? בעלי תפיסה מהירה מאוד בהשוואה לאחרים, שחוששים מ"ישיבה בכיתות", אשר זקוקים להרבה פחות תמיכה.
האם אפשר להתקבל כך לעבודה בענף הסייבר? כמובן. אך על כל 10 בוגרים מסוג זה, קיימים 100 בוגרים של מסלול ארוך, מהטעמים שציינתי
הסמכות ותעודות
מקורה של "הסמכה"
יש להבדיל בין המילים "הכשרה" ו"הסמכה": הכשרה– מהותה לימודים. הסמכה – מהותה "מעבר מבחן בדיקה" ואישור לבדיקה באמצעות "תעודה". הכרה והבנה של קשת המקצועות הקיימים, והבנת ההיררכיה המקצועית והמנהלית, הינם תנאים גם להבנת ההסמכות הקיימות בענף.
המונח "הסמכה" קיים בענפים שונים, בהקשרים שונים, ולעיתים סותרים. "הסמכה" ניתנת על-ידי רשות בעלת הסמכוּת לתיתה. דוגמה: "תואר אקדמי" מוכר כהסמכה מטעם משרד החינוך, באמצעות המל"ג (המועצה להשכלה גבוהה).
ההסמכות "הבינלאומיות" נולדו כתוצר של חברות וגופים בעלי אינטרס עסקי. כפועל יוצא, הן ממשיכות להתנהל מתוקף התוכניות המקוריות, תוך עדכונן במגבלות הצרכים העסקיים של משווקיהן.
מדוע נדרשת "הסמכה" או "תעודה"?
בקרב אנשי המקצוע קיימת הסכמה: "לא כל בעל תעודה הינו מקצוען, ולא כל חסר תעודה איננו מקצוען". ברם, אליה וקוץ בה: תהליך הקבלה למשרה מורכב משני שלבים: (א) שלב קורות החיים, (ב) שלב הריאיון האישי.
מכיוון ששלב קורות החיים מהווה "תחרות" בפני עצמה בין טפסים של מועמדים רבים, אזכור תעודות מהווה יתרון, שכן לאזכר ידע בלבד, יכולים כל המועמדים, מבלי שיאלצו לשקר, אלא להגזים בלבד. מאידך, אזכור תעודה, מעמיד את בעלי הטופס במצב מועדף ובינארי בעיניי איש הגיוס: יש לו תעודה, או אין לו?
לפיכך, "מנגנון שני השלבים" מעמיד לדאבון הלב את האוטו-דידקטיים במצב מביך: הם אינם יכולים להזכיר קורסים, והם אינם יכולים להזכיר "תעודות", גם כאשר הם מעולים במקצועותיהם, וכתוצאה מכך – עלולים להיפלט מההליך, ולא לזכות בהזדמנות לריאיון אישי שבו יוכלו לשכנע במקצועיותם.
הסמכות "השוק החופשי המסחרי"
"הסמכה" – יכול שתינתן גם על-ידי גוף פרטי כלשהו. למשל: הסמכה מטעם חברה שמשווקת קורס מסוים. האם הדבר חוקי? כמובן, אך נשאלת השאלה – איזו משמעות יש להסמכה זו בעיני הציבור. יתכן שהקורס "נחשב" בקהילה, ולכן בוגר הקורס מחזיק בהסמכה המסייעת לו להתקבל לתפקיד מסוים, ומאידך – יתכן ...שלא.
במקרה של הסמכה של גוף פרטי, יהיה ישראלי או אמריקאי, נקבעת נפקותה של ה"הסמכה" על-בסיס דעת הקהל והמוניטין של התעודה. כל גוף יכול להפיק הסמכה מטעמו, אך השוק החופשי יעריך רק את התעודות שהשגתן כרוכה בקושי מקצועי, ברף מקצועי מכובד, ובמוניטין פדגוגי טוב, על-סמל נסיונו של השוק החופשי עם בוגרי התוכנית בפועל. לכן, המוניטין של הסמכה פרטית, נובע מהמוניטין של הגוף המפיק, ומאיכות הבוגרים בעיניי הציבור.
הסמכות רשמיות של מדינת ישראל – אסדרת מקצועות הסייבר בישראל
מהיותה דמוקרטיה, מדינת ישראל אינה נוהגת להתערב במקצועות שגרתיים במשק.
כל אדם רשאי ללמוד "צילום", או "ניהול רשתות", או "תכנות", בכל חברה או מוסד שיחפוץ, והחברה או המוסד, אינם נדרשים לרישוי מהמדינה. כלומר: גם אתה רשאי לפי החוק, "להקים" מכללה" ללימודים של מרבית המקצועות במשק.
מאידך, המדינה נוהגת להתערב במקצועות הנחשבים ל"רגישים" מבחינתה. דוגמאות: רופא, עורך-דין, רואה-חשבון, כל מקצועות ההנדסה, ואפילו "חשמלאי"! מדוע? כי במקצועות אלו קיים חשש מוגבר לאינטרסים של המדינה, או לשלום הציבור וכיוצא באלו נימוקים נוספים.
מדינת ישראל החליטה ב-2015 על החלת רגולציה (אסדרה) על מקצועות הסייבר, במטרה לייצר הגנה סייבר נאותה יותר על תושבי המדינה ומוסדותיה, למנוע כאוס, לימודים לא ראויים או לא נכונים, וניצול משאבי המדינה (כספי פקדון חיילים משוחררים, זכאי לשכות הרווחה ומובטלים ועוד) ללימודים "נכונים".
ה"אסדרה" מופעלת בשלבים מבחינה כרונולוגית, נקבעו שמות "מוגנים" למקצועות הסייבר השונים, נקבע סדר ראוי ללימוד המקצועות ולימודי מבואות למקצועות, והמכללות נדרשות לפיקוח מטעם המדינה כדי לאשר להן ללמד מקצועות אלו כחוק.
המדינה הגדירה מספר תארי הסמכה ללימודים. המסגרת האחראית לתארים אקדמאיים שייכת למשרד החינוך ומכונה "המועצה להשכלה גבוהה" - מל"ג). מסגרת נוספת האחראית להסמכת "הנדסאים" נקראת "המכון הממשלתי להכשרה בטכנולוגיה ובמדע" או "האגף להנדסאים וטכנאים מוסמכים" (מה"ט), באחריות משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים.
ברם, גופים אלו טרם הגדירו הסמכות לעולמות אבטחת המידע, ולפיכך - המסגרת הנותרת להקניית לימודים והסמכות מבוססת על לימודי תעודה של גופים פרטיים שהוסמכו כאמור.